הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הגבלת שיעור התמורה שמשולמת לקבלן כוח אדם או לקבלן שירות), התשע"ו–2015

הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הגבלת שיעור התמורה שמשולמת לקבלן כוח אדם או לקבלן שירות), התשע"ו–2015

הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הגבלת שיעור התמורה שמשולמת לקבלן כוח אדם או לקבלן שירות), התשע"ו–2015

 

יוזמים:      חברי הכנסת           יוסי יונה
                                                 יפעת שאשא ביטון
                                                 טלי פלוסקוב
                                                 אייל בן ראובן
                                                 מכלוף מיקי זוהר
                                                 קסניה סבטלובה
                                                 דב חנין
                                                 איילת נחמיאס ורבין
                                                 מיקי רוזנטל

 

______________________________________________

פ/2063/20

 

הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – הגבלת שיעור התמורה שמשולמת לקבלן כוח אדם או לקבלן שירות), התשע"ו–2015

 

הוספת סעיף 18א 1. בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו–1996[1], אחרי הכותרת "פרק ד': הוראות שונות" יבוא:
    "הגבלת שיעור התמורה שמשולמת לקבלן כוח אדם או לקבלן שירות 18א. (א)    שיעור התמורה שמשלם מעסיק בפועל לקבלן כוח אדם לא יעלה ביותר מ-10% על השיעור הכולל שמשלם קבלן כוח אדם בשל עבודתו של עובדו שמועסק אצל אותו מעסיק בפועל.
            (ב)    שיעור התמורה שמשלם לקבלן שירות מי שמקבל ממנו את השירות, לא יעלה ביותר מ-10% על השיעור הכולל שמשלם קבלן השירות בשל עבודתו של עובדו שמועסק אצל מקבל השירות, בצירוף עלויות הכרחיות המשולמות בפועל לצורך מתן השירות.
            (ג)     בסעיף זה –
            "התמורה" – התמורה המשולמת, למעט מס ערך מוסף שחל עליה;
            "השיעור הכולל בעד עבודתו של עובד" – כלל הסכומים המשולמים על ידי מעביד בשל העסקת העובד, לרבות שכר עבודה, יציאות עבודה וכל תשלום נוסף שמעביד מחויב לשלם לעובדו או בעד עובדו לפי כל דין, הסכם קיבוצי או הסכם."

דברי הסבר

כ-100,000 עובדים לפחות מועסקים כיום על ידי קבלני כוח אדם וקבלני שירות, מרביתם בעבודות שמירה, אבטחה, ניקיון, חקלאות ובניין, והם משתכרים שכר מינימום ואף פחות.

קבלני כוח אדם משמשים כמעסיקים חלופיים של רבבות עובדים, רובם משכילים ובעלי מקצוע,  עבור גורמים ציבוריים ועסקיים, המבקשים להימנע מהעסקת עובדים שכירים בשל הרצון  לעקוף את מגבלות תקן כוח אדם ובשל הרצון להימנע ממתן קביעות לעובד או על מנת לעקוף מגבלות שכר.

הפער בין התמורה שמשלם מזמין השירות לבין שכרו הכולל של העובד, עומד במקרים רבים על כ-25%. פער גדול זה הביא להקמת חברות רבות הפועלות כקבלני כוח אדם, שרק מעטות מהן מכבדות את זכויות העובדים, ורובן מקפחות את העובדים על ידי פגיעה בתנאים הסוציאליים שלהם.

נוכח דפוסי פעולתה של ההעסקה הקבלנית, הקמת חברה קבלנית אינה מחייבת השקעה משמעותית, השכלה כלשהי או ידע מקצועי מובהק, והפעלתה מניבה לבעליה כסף קל ומהיר יחסית. לפיכך, נכנסו לתחום זה גורמים רבים, שתנאי העסקת העובדים אינם בראש מעייניהם.

מוצע להגביל את שיעור התמורה המשולמת לקבלן כוח אדם או לקבלן שירות כך שלא תעלה ביותר מ-10% על השיעור הכולל שמשלם קבלן כוח האדם או קבלן השירות בשל עבודתו של עובדו שמועסק אצל מעסיק בפועל או מקבל השירות, לפי העניין. הצעת החוק תגרום לכך ששכרם של רבבות מעובדי קבלני כוח האדם וקבלני השירות יעלה והם לא יהיו עוד מתחת לקו העוני. כמו כן, ההצעה תביא לצמצום התופעה הפסולה של קיפוח זכויות עובדים המועסקים על ידי קבלני כוח אדם או קבלני שירות.

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת אמנון כהן (פ/3713/18).

 

 

---------------------------------

הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ"ט בתשרי התשע"ו – 12.10.15

 

[1] ס"ח התשנ"ו, עמ' 201.

כתבות דומות

Close