הכתובת על הקיר – ניהול עצמי של בית הספר מתכון לפערים בהישגים ולסגרגציה מעמדית

הכתובת על הקיר –  ניהול עצמי של בית הספר מתכון לפערים בהישגים ולסגרגציה מעמדית

הכתובת על הקיר – ניהול עצמי של בית הספר מתכון לפערים בהישגים ולסגרגציה מעמדית

אבא, לכל הילדים יש טאבלט, למה לי אין? אימא, המורה אמרה שאם לא נשלם על הטיול למוזיאון המדע בירושלים, אז אני לא אוכל להצטרף. אבא, המורה אמרה שהתלמידים שלא ישלמו על שיעורי התגבור במתמטיקה לא יוכלו להשתתף. אימא, אני חייבת אבחון כדי לעשות התאמות למבחני הבגרות באנגלית, האבחון עולה 1500 ₪.

אפשר להוסיף אין סוף פריטים לרשימה הזאת, שעיקרה מימון עצמי של ההורים כדי להבטיח שילדיהם יקבלו את שירותי החינוך המגיעים להם. ההורים נאנקים ומשלמים, ואילו אחרים שאין בידם את היכולת לשלם, נאלצים לוותר על שירותי החינוך הנוספים, דבר הפוגע ביכולת של ילדיהם למצות את הפוטנציאל הטמון בהם. התמונה ברורה: איכות החינוך של ילדי ישראל תלויה ביכולת הכספית של הוריהם.

איך קרה שהגענו למצב הזה? פשוט מאוד, מדינת ישראל מפקירה את החינוך הציבורי ומפריטה אותו. בעוד שהמדינה מקצה משאבים מוגבלים לחינוך, מהנמוכים לילד בעולם המערבי, נאלצים ההורים לממן את החסר. אז הנה עוד גורם מרכזי האחראי גם ליוקר המחיה המאמיר.

משרד החינוך מדבר בקולות סותרים. מצד אחד הוא פועל כדי להטיל מגבלות על תשלומי הורים אבל מצד שני הוא מקדם את יצירתם של מנגנונים המעודדים את התופעה ואפילו מחמירים אותה. הקול השני חזק יותר בעוצמתו והוא מתגבר בקלילות על הראשון.

הנה מספר דוגמאות: לפני כחצי הגשתי הצעת חוק שקובעת כי על משרד החינוך להביא לאישורה של ועדת החינוך של הכנסת את גובה "תשלומי הרשות" של ההורים. ועדת השרים לענייני חקיקה התנגדה להצעת החוק ואמנם והיא נדחתה על ידי מליאת הכנסת. בהמשך לכך, לפני כחודש, הצעתי שוועדת החינוך של הכנסת תתנה את אישור הוועדה על גובה תשלומי החובה שאותם מתבקשים הורי התלמידים לשלם בכך שהמשרד יביא גם לאישורה של הוועדה את "תשלומי הרשות" ואת "התשלומים מרצון" שבית הספר רשאי לגבות מההורים. חברי הקואליציה בוועדה, שרבים מהם מתגאים במחויבותם החברתית,  הפילו את ההצעה.

וזה לא סוף הסיפור. בשעות הקטנות של הלילה האחרון של מושב הקיץ, כשיכולת הריכוז והקשב של חברי הכנסת נמצאו בצניחה תלולה, העלה משרד החינוך הצעת חוק שנועדה לאפשר לבתי ספר לנהל חשבונות בנק נפרדים שבהם מופקדים כלל תקציביו – כל בית ספר וחשבון הבנק שלו כל בית ספר ותקציביו. היה זה סגן שר החינוך פורוש שהציג את הצעת החוק תוך שהוא ממלמל את דברי ההסבר בשפת ג'יבריש כך שלא היה ניתן להבין כלל את דבריו. הוא למעשה לעג הן לחברי הכנסת מהקואליציה והן לחברי הכנסת מהאופוזיציה, כמי שאומר, "לא חשוב מה שאני אומר ולא אכפת אם מישהו מבין מה שאני אומר. יש לי רוב אוטומטי מספסלי הקואליציה." והרוב האוטומטי הזה אמנם הבטיח שהצעת החוק תעבור בקריאה ראשונה (למרות שניסיתי לסבר את אזנם של חברי הכנסת על אודות החוק ומטרתו - ראו סרטון).

אז מה אומר החוק? אם עד היום נוהלו תקציבי החינוך של בתי הספר השונים הפועלים ברשות מקומית מסוימת בחשבון בנק אחד, דבר שאפשר פיקוח, בקרה ושקיפות (מוגבלים אמנם) על הכספים העומדים לרשותם. הצעת החוק, אם תעבור בקריאה שניה ושלישית, תסגור את הגולל על האפשרות של פיקוח, בקרה ושקיפות על הכספים העומדים לרשותו של כל בית ספר.

הנימוק שעומד מאחורי החוק הוא שצעד זה נעשה במסגרת הרפורמה החינוכית המעודדת ניהול עצמי של בית הספר. על-פי ההיגיון המנחה את הרפורמה, הפקדת משאבי בית הספר בחשבון בנק הנתון לסמכות של המנהל/ת, יאפשר להם לקבוע סדרי עדיפויות על-פי הבנתם את צרכי בית הספר ולנהל באופן יעיל את המשאבים העומדים לרשותם, וכל זאת כדי לשפר את הישגי בית הספר ולפתח את הפוטנציאל הטמון בתלמידיו.

לדברים האלה אין גיבוי במחקר האקדמי. בעוד היא נתלית בסיסמאות ריקות של חדשנות פדגוגית ואוטונומיה ניהולית, הרפורמה אינה אלא ביטוי למהפכה הניאו-ליברלית בחינוך, ואילו החוק המוצע אינו אלא צעד נוסף בדרך להשלמתה של המהפכה. היא הופכת את מנהלי בתי הספר ליזמים כלכליים שעיקר עיסוקם גיוס משאבים כדי לפצות על התנערותו של משרד החינוך מחובתו להבטיח לילדים חינוך  ציבורי איכותי ושוויוני.

כפי שניתן ללמוד ממחקרים בינלאומיים, ניהול עצמי של בתי הספר אינו תורם משמעותית לשיפור הישגי התלמידים אבל בהחלט מעודד סגרגציה מעמדית עמוקה. הנה עיקריו של אחד הדו"חות האחרונים בנושא זה, דו"ח שהוגש לוועדת החינוך של הסנאט האוסטרלי (2013), לענייני  הוראה ולמידה:

ניו-זילנד – אין שיפור מקיף בהישגי ביתי הספר

בתי ספר במודל הצ'רטרים  בארה"ב – לעיתים יש שינוי, לעיתים אין, באופן כללי אין שיפור מקיף בהישגי בתי הספר

בתי ספר חופשיים בשבדיה – ממצאים סותרים בהישגי בתי הספר

בתי ספר יסודיים באנגליה – אין שיפור בהישגי בתי הספר

מוסדות אקדמיים באנגליה – ממצאים סותרים בהישגיהם  של המוסדות השונים

אבל חשוב יותר, הדו"ח קובע כי "הגברת האוטונומיה הבית ספרית בניו זילנד, ארה"ב, שבדיה, ואנגליה הובילו להגברת הסגרגציה המעמדית בין בתי ספר, ובמקרים אחרים להגדלת האי-שוויון במשאבים ובהישגי בתי הספר."

בהינתן העובדה שהחברה שלנו מאופיינת בפערים כלכליים מהגדולים ביותר בעולם המערבי, פערים שעדיין נושאים מסמנים לאומיים, אתניים, ותרבותיים, הרי שהכתובת נמצאת על הקיר: הצעדים האחרונים של משרד החינוך שמטרתם להגביר את הניהול העצמי של בתי הספר יגבירו פי כמה וכמה את הפערים הקיימים במערכת החינוך וגם את הסגרגציה המעמדית, הגזעית, והאתנית בחברה שלנו.

צפו בנאומי ממליאת הכנסת:

 

כתבות דומות

Close