ואז מגיעה השנה הבאה...

ואז מגיעה השנה הבאה...

ואז מגיעה השנה הבאה…

מדי שנה מתקיים ריטואל קבוע בוועדת החינוך של הכנסת הקשור בבקשתו של משרד החינוך לאשר את היקפם של תשלומי הורים בגין חינוך ילדיהם. שר החינוך ונציגיו מביעים את מורת רוחם מהתשלומים וחברי הקואליציה מביעים תרעומת קשה נגד התשלומים. אך כאשר מגיע העת להכריע, מונפות הידיים. מי בעד ומי נגד תשלומי ההורים. חברי הקואליציה שגרונם ניחר לפני שעה קלה לנוכח הנטל הכבד המוטל על כתפי ההורים בגין התשלומים, מאשרים אותם. אך הם מבטיחים שזו תהיה הפעם האחרונה שהם יצביעו בעד אישור התשלומים.
בשנה הבאה הם יתנגדו. ואז מגיעה השנה הבאה...
תשלומי הורים נולדו בחטא. הם זכו לשם המפוקפק "תל"ן", "תכניות לימוד נוספות." תוכניות אלה נועדו לפצות על קיצוץ בשעות הוראה של משרד החינוך. כלומר, המדינה מקצצת במשאביה לשם מימון חינוך ילדיה ומבקשת מהורי התלמידים – אלה שיכולים מן הסתם – לפצות על האובדן בשעות הוראה מכיסם הם. אבל אם פעם נתפסו תשלומי הורים כאילוץ זמני, כקורח בל יגונה, הרי שעכשיו הם הפכו לנורמה. לתשלומי התל"ן נוספו "תשלומי רשות", "שירותים מרצון" ועוד מסגרות לימודיות וולנוטריות לכאורה, שמטרתם האמתית היא לשחרר את המדינה מהחובה לספק לכלל ילדיה חינוך איכותי.
על-פי אומדנים זהירים, האישור שנתנה וועדת החינוך של הכנסת לגביית תשלומי הורים לשנה הקרובה מאפשרת לבתי הספר גבייה על 4.3 מיליארד ₪. כאן יש לציין, שגבייה מותרת זאת (המהווה רף תחתון בגבייה של תשלומים מההורים) אינה משקפת את השתתפותם המלאה של ההורים בעלויות החינוך של ילדיהם. הנה עובדה מאירת עיניים: אם בשנות השמונים המוקדמות מימנה המדינה כ-96% מכלל ההוצאה הלאומית לחינוך, הרי שבשנים האחרונות ירד שיעור המימון שלה ל-71-74%. כלומר, קיימת עלייה של בין 400% ל-500% בהוצאה הלא אזרחית לחינוך, דבר הכולל בעיקר תשלומי הורים. מרכז אדווה מעריך, שנכון לשנת 2014, השתתפות ההורים בעלויות החינוך של ילדיהם עומדת על כ-24 מיליארד ₪!

תשלומי הורים בחינוך מהווים ביטוי אחד מיני רבים לנסיגתה המתמשכת של המדינה מחובתה לממן שירותים חברתיים לאזרחיה. הדבר קורה בתחום הבריאות, הדיור והרווחה. לנסיגה של המדינה בתחום החינוך השלכות כבדות משקל. ראשית, היכולות של ההורים לממן ולו באופן חלקי את עלויות החינוך של ילדיהם משתנה ממעמד חברתי אחד למשנהו, כך שההוצאה של הורים מהעשירונים הגבוהים לחינוך ילדיהם גדולה באופן ניכר מההוצאה של הורים הנמנים על העשירונים הנמוכים.
לעתים פערים אלה מקבלים צידוק פדגוגי לכאורה. אנו עדים לפתיחתם של בתי ספר ייחודיים המקיימים מבחני מיון וסלקציה, דבר המעודד הומוגניות מעמדית המוסווית בייחודיות פדגוגית - בתי ספר לטבע, בתי ספר לאומניות, בתי ספר אנתרופוסופיים ובתי ספר של המגזר הדתי-לאומי שמקיימים סלקציה מעמדית נוקשה, וכל זאת בשם מיתוג ערכי כזה או אחר.
כסף זה לא הכול. אבל היכולות הכספיות השונות של הורי התלמידים יוצרים פער ניכר באיכות החינוך שמקבלים הילדים. לכן תשלומי הורים מהווים פגיעה דרסטית בעיקרון של שוויון הזדמנויות בחינוך. ואמנם, ממצאי משרד החינוך מלמדים על קיומה של הלימה מובהקת בין מצבם הסוציו-אקונומי של הורי התלמידים ושל היישובים שבהם הם מתגוררים לבין הישגיהם הלימודיים של התלמידים. עובדה מצערת זו מלמדת שמערכת החינוך הישראלי כושלת בתפקידה כמנגנון לניעות חברתית; היא דווקא פועלת לשימור הריבוד המעמדי בחברה.

אך גם מצבם של רבים מאלה שנאלצים להגדיל את מימון החינוך לילדיהם אינו מזהיר. תשלומי הורים מהווים חלק נכבד מהנטל המונח על גבם של ההורים ומהווה גורם מכריע בהחמרת יוקר המחיה המאיים לכרסם במעמד הביניים בישראל. כלומר, הנסיגה המתמשכת של המדינה מחובתה לספק חינוך איכותי לילדיה אינו פוגע רק בשכבות החלשות של החברה הישראלית אלא מערער את מעמד הביניים הישראלי, שנאלץ לממן מכיסו גם את העלויות של שירותי הבריאות הדיור ועוד. עול כלכלי זה הוא בין הגורמים להתכווצותו של מעמד הביניים בישראל.
זו אמנם לא רק זכותם של ההורים להבטיח לילדיהם חינוך איכותי – זו חובתם. אבל יש מקום לפעולה קולקטיבית שמטרתה להבטיח את קיומו של חינוך ציבורי איכותי שביכולתו לאפשר לכל ילדה וילד לפתח את הפוטנציאל הגלום בהם ולעודד את השתלבותם המיטבית בחברה ובשוק העבודה שלה. תשלומי הורים, הנעשים בגלל אוזלת ידה של המדינה ובעידודה, הופכים את הזירה החינוכית לג'ונגל דרוויניסטי שבו איכות החינוך שכל ילד וילדה מקבלים נקבעת על-ידי היכולת החומרית של הוריו.

הניסיון האחרון בוועדת הכנסת להביא לביטול תשלומי ההורים ולהחזיר למדינה את אחריותה המלאה למימון החינוך של ילדיה כשל. אבל המאמצים להשגתה של המטרה, בסיועם של ועדי ההורים המסורים, נמשכים. השגתה יתרום רבות להפיכתה של החברה הישראלית לסולידארית והומאנית יותר.

כתבות דומות

Close